אוצר דברי תורה

תשובת המשקל

מושג זה מתאר תהליך של תיקון פנימי עמוק, שבו האדם נדרש לתקן את עצמו בדיוק באותו מקום שבו התרחש הקלקול, ובמידה מסוימת לעשות את ההפך הגמור מהתנהגותו הקודמת. תהליך זה דורש הרבה מעבר לפעולה פסיבית של חרטה או אמירת "חטאתי". האדם נדרש לעבודה אקטיבית, להתבוננות ולשאול את עצמו לא רק היכן טעה, אלא: "מה היה אצלי לא נכון - ואיך אני בונה את עצמי מחדש דווקא בנקודה הזאת?".

דוגמאות מעשיות להיפוך ההתנהגות היישום בפועל של "תשובת המשקל" בא לידי ביטוי בעבודה מכוונת על המידות. כך למשל:

·    אדם שהיה רגיל לפגוע באחרים, לא יסתפק רק בלהפסיק לפגוע, אלא ישתדל באופן פעיל להרבות בכבודם ובטובתם של אחרים.

·    אדם שנכשל במידת הכעס, צריך לעבוד באופן מכוון ומודע על פיתוח מידות של סבלנות ואיפוק.

·    אדם שהיה שקוע רק בעצמו, נדרש לפתח ולתרגל נתינה והתחשבות בזולת.

·    אדם שהתרשל בקיומה של מצווה מסוימת, מקבל על עצמו להתחזק ולהקפיד דווקא באותה המצווה.

·    אדם שחטא בגאווה צריך לפעול לבניית ענווה, ואדם שהיה אדיש לסביבתו נדרש לבנות בתוכו רגישות.

משמעות עמוקה: מצמיחה מתוך הנפילה הרעיון העמוק שעומד בבסיס "תשובת המשקל" הוא שהתשובה איננה רק מחיקה של עברו של האדם או תיקון שטחי של המעשה. מדובר בתהליך של בניית אישיות חדשה שצומחת דווקא מתוך המקום שבו הייתה החולשה. תשובה שלמה, על פי תפיסה זו, אינה רק להפסיק להיות האדם החוטא שהייתי, אלא להצליח להפוך את המקום שבו נפלתי בעבר למנוף ולמקום שממנו אני צומח ומתפתח כעת. על האדם לא להסתפק בשאלה "מה עשיתי לא בסדר?", אלא להעמיק ולשאול "מה צריך להשתנות בי כדי שהחטא הזה לא יגדיר אותי יותר?".

למה צריך יומיים כדי להתחיל שנה חדשה?

ראש השנה הוא חג יוצא דופן. כמעט כל חג נמשך זמן מוגדר, אבל בראש השנה יש תופעה מיוחדת - יום אחד אינו מספיק.

אפשר לראות בכך משל לעבודת האדם.

ביום הראשון אנחנו עומדים לפני הקב"ה ואומרים: "היום הרת עולם" - העולם כאילו נברא מחדש. אבל אחרי רגע של התעוררות, עדיין לא השתנינו. התרגשות של רגע אינה בהכרח שינוי אמיתי.

לכן יש יום שני.

היום הראשון הוא ההתעוררות - האדם מבין שהוא צריך להשתנות.

היום השני הוא הבדיקה - האם ההתעוררות של אתמול עדיין קיימת גם היום?

כי קל מאוד להתרגש ברגע גדול. השאלה האמיתית היא מה קורה למחרת.

וזה אולי אחד המסרים הגדולים של שני ימי ראש השנה:

יום אחד יכול ליצור התלהבות. שני ימים בודקים אם נוצרה החלטה.

אפשר אפילו לומר שהיום הראשון הוא "מי אני רוצה להיות", והיום השני הוא "האם אני באמת מוכן להיות כזה".

ועוד נקודה יפה

יש הבדל בין ראש לבין המשך.

ראש השנה הוא "ראש" השנה, לא רק תחילתה. כמו שהראש מנהיג את הגוף, כך היום הזה אמור לתת כיוון לכל השנה.

ולכן אולי שני הימים מלמדים אותנו שלא מספיק לפתוח דף חדש - צריך גם לקבוע את הכיוון שאליו הדף הזה ייכתב.

ראש השנה נותן לנו יומיים כדי ללמד אותנו שהתחלה אמיתית אינה רגע של התרגשות, אלא החלטה שמחזיקה גם ביום שאחרי.

ראש השנה - לא רק יום הדין, אלא יום המלכת המלך

אחד הרעיונות המרכזיים של ראש השנה נמצא דווקא במילה שאינה מופיעה כמעט בתפילות היום: מלכות.

כשאנחנו חושבים על ראש השנה, אנחנו רגילים לחשוב על "יום הדין": מי יחיה, מי יזכה, מה יהיה בשנה הקרובה. אבל חז"ל מלמדים שהמוקד העמוק יותר של היום הוא המלכת הקב"ה על העולם.

במוסף של ראש השנה אנחנו אומרים: "על כן נקוה לך ה' אלוקינו לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות ייכרתון... וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה."

לכאורה, מדוע דווקא בראש השנה אנחנו עסוקים כל כך במלכותו של הקב"ה?

התשובה נמצאת בדברי חז"ל: "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם" (ראש השנה טז ע"א).

כלומר, ראש השנה אינו רק היום שבו הקב"ה דן אותנו. קודם לכן אנחנו צריכים להכיר בכך שהוא המלך שלנו.

וזה משנה את כל ההסתכלות על היום.

אם ראש השנה הוא רק יום שבו אני עומד למשפט, אני מגיע אליו בעיקר עם פחד: מה יחליטו עליי? מה יהיה איתי? האם אזכה בדין?

אבל אם ראש השנה הוא היום שבו אני ממליך את הקב"ה, השאלה הופכת להיות אחרת:

לא רק "מה אני רוצה שהשנה תיתן לי?", אלא "איזה מקום יהיה לקב"ה בתוך השנה שלי?"

וזו אולי אחת הסיבות שדווקא בראש השנה אין וידוי מפורט כמו ביום הכיפורים. בראש השנה אנחנו לא מתחילים בהתחשבנות על כל פרט ופרט. אנחנו מתחילים מהבסיס: מי מנהל את העולם?

המלכת הקב"ה פירושה להכיר בכך שהחיים שלי אינם אוסף מקרי של אירועים. יש מנהיג לעולם, ויש משמעות למעשיי.

וזה גם עומק התקיעה בשופר.

השופר הוא קול פשוט, ללא מילים. הוא אינו מסביר ואינו מתווכח. הוא פשוט קורא לאדם להתעורר.

הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (ג, ד) שתקיעת השופר היא רמז האומר: "עורו ישנים משנתכם..."

כלומר, ראש השנה הוא רגע שבו האדם עוצר את המרוץ הרגיל ושואל את עצמו:

לאן אני הולך? מי מנהל את חיי? ומה אני עושה עם השנה שהקב"ה נותן לי?

צידה לדרך

ראש השנה אינו רק היום שבו הקב"ה שופט את האדם - זה היום שבו האדם צריך להחליט מחדש מי המלך בחייו.

ואולי זו בדיוק הסיבה שהיום הזה יכול להיות כל כך עוצמתי: אנחנו לא מבקשים רק שנה טובה יותר. אנחנו מבקשים להיות אנשים טובים יותר בתוך השנה שהקב"ה נותן לנו.

שאלה:

כשאנו מתבוננים בלוח השנה בחודש תשרי, ההיגיון הפשוט זועק: לכאורה הסדר היה צריך להיות הפוך! קודם כל יום הכיפורים – יום של מחילה, כפרה ומחיקת עוונות – ורק אז, כשאנו נקיים וטהורים, נעמוד למשפט ביום ראש השנה. למה להעמיד אדם לדין כשהתיק שלו עדיין מלא בעוונות, ורק עשרה ימים לאחר מכן לתת לו יום סליחה?

התשובה מתוך דברי הרב זמיר כהן:

כדי להבין זאת, עלינו להבין מה באמת קורה בראש השנה:

1. לא עונש – אלא בריאה מחדש:

   ראש השנה אינו "בית משפט של ענישה", אלא יום בריאת אדם הראשון. בחגים יורדת לעולם אותה הארה רוחנית שהייתה בזמן המקורי. המשמעות היא שבכל ראש השנה ניתנת לכל אדם האפשרות לברוא את עצמו מחדש.

2. אי אפשר לבקש סליחה לפני שמכירים במלך:

   סליחה איננה רק "מחיקון" טכני של עבירות; סליחה אמיתית יכולה להתרחש רק כשיש קשר עמוק. בראש השנה איננו מזכירים חטאים ואיננו מכים על חטא – אנו עוסקים בדבר אחד בלבד: המלכת ה'. אנו מגדירים מחדש מי המלך שלנו, לאן החיים שלנו שייכים, ומחדשים את הקשר כאב ובנים. רק אחרי שהקשר חודש והמלכנו את הבורא, יש בכלל משמעות לבקשת סליחה אמיתית ביום הכיפורים.

3. ההמתנה של חסד (משפט ללא גזר דין):

   בראש השנה הקב"ה דן אותנו, אך מתוך רחמים עצומים אינו חותם את הדין. הוא מציג לנו את המצב כפי שהוא, ואומר לנו: "ראיתי את הדרך שלכם, וכעת אני נותן לכם עשרה ימי ארכה – עשרת ימי תשובה – לתקן ולהשתנות". הדין בראש השנה הוא זה שמנער אותנו מהאדישות ומכין את הלב לקראת הטהרה של יום הכיפורים.

4. "ובחרת בחיים" – הולכים לפנים משורת הדין:

   הקדוש ברוך הוא אינו מצפה מאיתנו להפוך למלאכים ביום אחד. כל מה שהוא מבקש מאיתנו בראש השנה זה כיוון ומגמה. ברגע שאדם עושה חשבון נפש, מקבל על עצמו קבלה קטנה ובוחר בטוב – הקב"ה מתנהג עמו לפנים משורת הדין ומחשיב לו כאילו כבר הגיע אל היעד השלם.

לכן, במקום לגשת לראש השנה בפחד משתק, נקבל את החג בהתרגשות של התחלה חדשה. זהו היום שבו אנו ממליכים את הבורא, מגדירים את השאיפות שלנו מחדש, ויוצאים לדרך של צמיחה מתוך ידיעה שצעד אחד קטן של רצון אמיתי – פותח לנו שערים לשנה טובה ומבורכת.