אוצר דברי תורה

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית י"ח, א'). חז"ל מלמדים שהקב"ה בא לבקר את אברהם ביום השלישי למילתו, כאשר הוא סובל מכאב.
"וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל" (י"ח, ב'). רש"י מסביר שאברהם ישב בפתח האוהל כדי לראות אם יש עובר ושב ולהכניסם לביתו.
אברהם אינו מחכה שמישהו יבקש ממנו עזרה. הוא מחפש בעצמו הזדמנות לעשות חסד. הוא רואה אורחים, רץ לקראתם ומזמין אותם להיכנס. מכאן אנו לומדים שיש שתי דרגות בחסד: דרגה אחת היא לעזור כאשר מבקשים מאיתנו. והדרגה הגבוהה יותר היא לפקוח עיניים, להבחין בצורך של הזולת וליזום את העזרה.
"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה" (י"ח, ו'), ובהמשך: "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (י"ח, ז'). אברהם אינו מסתפק בכך שהאורחים יקבלו מזון. הוא טורח בעצמו, מזדרז ודואג לכל צורכיהם.
אפשר להגיש לאדם ארוחה, אבל לגרום לו להרגיש שהוא מטריח אותנו. ואפשר להגיש אותה במאור פנים, בשמחה ובכבוד. אברהם מלמד אותנו שהחסד אינו נמדד רק במה שנותנים, אלא גם בדרך שבה נותנים.
חז"ל אומרים במסכת שבת, דף קכ"ז ע"א: "גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה". הגמרא לומדת זאת מפרשתנו, ומלמדת אותנו עד כמה גדולה מעלתה של הכנסת אורחים. לפי דרשת חז"ל, אברהם אף מבקש מהקב"ה להמתין, כדי שיוכל לטפל באורחים.
אדם יכול להתפלל, ללמוד תורה ולעסוק בעניינים רוחניים, אבל כאשר עומד מולו אדם הזקוק לעזרה, גם היחס אליו הוא חלק מעבודת ה'.
ולבסוף, יש בפרשה גם מסר חינוכי. אברהם משתף את בני ביתו בהכנת המזון ובטיפול באורחים. הוא מלמד שחסד אינו רק רעיון שמדברים עליו, אלא דרך חיים שמקנים באמצעות דוגמה אישית ומעשים.
אברהם אבינו מלמד אותנו שלושה דברים: לראות את הזולת, ליזום את העזרה ולהעניק אותה בכבוד ובשמחה.
לא תמיד צריך כסף רב או מעשה גדול כדי לעשות חסד. לפעמים די במילה טובה, בביקור אצל אדם בודד, בהקשבה למי שזקוק לאוזן קשבת או בהושטת יד למי שקשה לו.
החסד מתחיל כאשר אנחנו מפסיקים לראות רק את עצמנו ומתחילים לראות גם את האדם שעומד מולנו.
יהי רצון שנזכה ללכת בדרכו של אברהם אבינו, להרבות חסד, להאיר פנים ולבנות חברה שבה כל אדם מרגיש שרואים אותו ושאכפת ממנו.